<h1>רבינו ישמעאל בן חכמון — ב"ב</h1>
<h2>דף יב:</h2>
[ב"ב ס"ה ע"ב] ת"ר צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה, קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה. פי', כיון דקימ' לן דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע, אתא לאשמועינן דלענין מכירה הוא דאמרינן הכי, אבל צנור שחקק בו מקום כדי לקבל בו צרורות המתגלגלין במים כדי שלא ירדו עם המים, אם היה צנור של עץ וחפר בו כל שהוא, אע"פ שחברו בקרקע אינו כקרקע, אלא כלי הוא ופוסל את המקוה במים שיורדין ממנו למקוה מפני שהוא כלי שנעשה לקבלה, והואיל והיתה עליו תורת כלי כשהיה תלוש הרי זה פוסל. אבל אם קבעו בקרקע ואחר כך חקק בו בית קיבול אינו פוסל, שכיון שהוא מחבר לקרקע הרי הוא כקרקע ונמצא שבקרקע הוא חופר. ואם היה צנור של חרש אינו פוסל עד שיהיה בחקק כדי לקבל רביעית, ואע"פ שנתמלא המקום החקוק בצנור צרורות והיו מתחלחלין בתוכו הרי הוא בפסולו ואינו כסתום. ואם ירד לתוך זה החקק עפר וסתמן ונגבם הרי זה כשר, כיון שאינו מתרועע בצרורות כמו שנתבאר בפרק רביעי ממסכת מקוות [משנה ג']. וכל כלי שנעשה לקבלה שנפלו מים מתוכו למקוה פסלוהו, לפי שהן שאובין, אבל אם לא נעשה לקבלה אינו פוסל. ושלשת לוגין מים שאובין פוסלין בין שנפלו מכלי אחד בין שנפלו משנים או משלשה כלים, אם נפלו לפחות מארבעים סאה נפסל הכל ונעשו מים שאובין. וסילון שהוא צר מיכאן ומיכאן ורחב מן האמצע אינו פוסל מפני שלא נעשה לקבלה, כמו שנתבאר במקומו.
<h2>דף כ.</h2>
[ב"ב קנ"א ע"א] בהמה איקרי נכסי, דתנן המקדיש נכסיו והיתה בהם בהמה הראויה ליקרב על גבי המזבח זכרים ונקבות. כלומר, בהמה תמימה. הזכרים ימכרו לצרכי עולות ויקריבו אותם הקונים עולות. והנקבות ימכרו לצרכי שלמים ויקריבו אותם שלמים, והדמים יפלו לבדק הבית שסתם הקדשות לבדק הבית הם. ועל זה נאמר [ויקרא כ"ז ט'] ואם בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה', כלומר, כל הראוי ליקרב על גבי המזבח. עופות איקרו נכסי דתנן המקדיש נכסיו. כלומר סתם. והיו בהם דברים הראויין לגבי המזבח יינות שמנים וסלתות ועופות, שהן ראויין לגבי המזבח, ימכרו לצרכי אותו המין ויקריבו אותם, והדמים ילקח בהם זכרים ויקרבו עולות. ומפני מה יקריבו דמי אילו עצמם עולות ודמי הבהמה התמימה יפלו לבדק הבית, לפי שהבהמה הקדשה למזבח, ואם נפל בה מום יש לה פדיון ונערכת ונפדת, ועל זה נאמר [שם פס' י"א] ואם כל בהמה אשר לא יקריבו ממנה, אלא תמכר ויקריב קרבן אחר כמותה. והסולת והשמן והיין והעופות שנפסלו אין להם פדיון שנאמר [שם] והעמיד את הבהמה לפני הכהן והעריך הכהן אותה, כל שישנו בכלל העמדה והערכה יש לו פדיון, ושאינו בכלל העמדה והערכה אין לו פדיון.
<h2>דף כד:</h2>
[לשון הרי"ף] והא דתנן [ב"ב ק"מ ע"ב] ילדה טומטום אינו נוטל, אוקמה רבא כרשב"ג דתנן בתמורה בתחלת פרק רביעי [כ"ד ע"ב], רשב"ג אומר מבכרת שילדה טומטום ואנדרוגינוס אין קדושה חלה עליהם אלא הרי הם כנקבה שאין לכהן בה חלק כלל, אלא עובדין בו וגוזזין אותו כשאר החולין. ובהילכות הר"ם במז"ל [פ"ב בכורות ה"ה] כתוב, בכור שהוא אנדרוגינס אין בו קדושה כלל, ועובדין בו וגוזזין אותו כשאר החולין, נולד טומטום הרי זה ספק בכור ויאכל במומו לבעליו בין שמטיל מים ממקום זכרות בין שמטיל ממקום נקבות. וכיון דסבר רשב"ג שאין הקדושה חלה עליו מספק, מכלל שהטומטום בריה בפני עצמו הוא ואינו כבן ולא כבת. ולית הילכתא כרשב"ג, אלא אם ילדה טומטום נוטל בפחות שבשניהם.
